וויטאקר ובלמקר

חיים

פרופ' חיים בלמקר

רוברט

רוברט וויטאקר

רוברט וויטאקר הגיע לישראל לשבוע בדצמבר 2017. הוא נשא הרצאה בתל-אביב והשתתף בשני כנסים. בין האנשים שהוזמנו לקבל אותו באירוע פרטי היה גם פרופ' חיים בלמקר, יו"ר האיגוד הפסיכיאטרי הישראלי. ב-12 בינואר התפרסם ב"דה מרקר" ראיון עם רוברט וויטאקר. דובר שם גם על ספרו "אנטומיה של מגיפה", שבו הוא דן בהשפעות ארוכות הטווח של השימוש בתרופות פסיכיאטריות ובגידול הדרמטי במחלות נפש בעולם המערבי, המקביל לגידול בצריכת התרופות.

בראיון זה אמר פרופ' חיים בלמקר, שהוזכר לעיל: "וויטאקר הוא איש מחדש, איש שעוזר לקהילת הפסיכיאטריה לערוך חשבון נפש, איש עם המון רצון לעזור למטופלים בעולם, וכשפגשתי אותו אני יכול לומר שהגישה שלו כלפי פסיכיאטרים חיובית. הוא לא אנטי־פסיכיאטרים, הוא בעדנו והוא בא בדיוק בזמן הנכון לעזור לנו. בזכות העבודה שלו, יש שינוי בגישה המדעית בעולם הפסיכיאטריה. המחקרים באמת מראים שתרופות נוגדות פסיכוזה ונוגדות דיכאון פחות יעילות ממה שחשבנו פעם. ובמשך הרבה שנים הסתמכנו על מידע מקצועי שהיה ממומן על ידי חברות התרופות, ושהראה את היעילות של התרופות".

לגבי חשיבות הטיפול התרופתי הוסיף בלמקר: "אם הייתי חולה בפסיכוזה או דיכאון קשה הייתי רוצה להיות מטופל בתרופות. העניין הוא שהתשובה לא צריכה תמיד להיות טיפול תרופתי. לפעמים התרופה מרפאת, אבל לפעמים היא לא עוזרת ואז צריך לבחון שינוי של הסביבה ואלמנטים אחרים בחיים. רופאים לא צריכים להעלות אוטומטית את מינון התרופה, כי אז מקבלים רק את תופעות הלוואי. לא כל דבר שלא עוזר במינון נמוך יעזור במינון גבוה, וצריך להודות שיש הרבה מטופלים עם מינונים גבוהים מדי".

יומיים לאחר פרסום הראיון הזה כתב בלמרקר מכתב לעמיתיו הבכירים ולכמה פעילים אחרים בתחום בריאות הנפש (לא לנו, אבל הודלף מכל כיוון):

שלום חברים,

הנה הקישור לכתבה של יום שישי ב"דה מרקר" על עודף שימוש בתרופות נוגדות פסיכוזה ונוגדות דיכאון: 

https://www.themarker.com/markerweek/1.5724270

במקום לדחות את זה כאנטי-פסיכיאטריה אני מציע שנכיל את הכעס של המטופלים וגם את האכזבה שלנו המדעית במצב הנוכחי של התייבשות הצינור של תרופות חדשות, ונגיב מול הציבור עם הנחיות חדשות לכיוון כדלקמן:

     1. להקטין בהדרגה את המינון של חולה פסיכוטי או דיכאוני ממושך למינון הנמוך ביותר היעיל למחלתו.

  1. בחולים שלא הגיבו לתרופות בעבר במינון סביר ולא מגיבים כעת, לשקול הפסקה הדרגתית של טיפול תרופתי, שלפחות לא יסבלו מתופעות לוואי ברוח primum non nocere  ("ראשית אל תגרום נזק", עקרון יסוד באתיקה הרפואית; דליה).
  2. בחולה שהשתפר במינון סביר של תרופה לפסיכוזה אך נשארו סימנים נסבלים של פסיכוזה, לשקול ביחד עם החולה השלמה עם שרידי החשיבה הפסיכוטית במקום להעלות מינונים שיחשפו את החולה לתופעות לוואי קשות שלפעמים מתמצות ב-the cure is worse than the disease.
  3. להפסיק לטעון שאנחנו יודעים את הפתופיזיולוגיה של פסיכוזה ודיכאון דרך סרוטונין ודופאמין ולהודות שאנחנו מטפלים סימפטומטית ולא תמיד מצליחים.

אני מצרף סיכום מ-American Journal of Psychiatry שעונה על רוב הטענות של רוברט ויטאקר, אך תוך כדי תשובה מקבל את רוח הטענות שלו ומהווה מפנה לכיוון ”selective use”.

RH Belmaker, MD | פרופ' חיים בלמקר Israel Psychiatric Association, President | יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בישראל International Neuropsychiatry Association, President | נשיא האיגוד העולמי לנוירופסיכיאטריה Professor Emeritus of Psychiatry, Ben Gurion University |פרופ' אמריטוס לפסיכיאטריה באוניברסיטת בן גוריון

את מכתבו זה של בלמקר יש לנטוע בהקשר רחב. מחקרים שנערכו ברחבי העולם ב -25 השנים האחרונות הראו את ההשפעות השליליות של תרופות פסיכיאטריות ואת חוסר יעילותן. רוב המחקרים הללו לא פורסמו. למעשה, הם היו הוסתרו בלחץ חברות התרופות על הממסד הפסיכיאטרי. זה האחרון המשיך להלעיט את המטופלים בתרופות אלה. רווחי חברות התרופות צמחו באופן דרמטי, והשוק הזה מניב הכנסות של יותר מ -40 מיליארד דולר בשנה.

 תשובתם של אנשי המקצוע לטענות אלה כנגד התרופות היא כי אסטרטגיות להפסקת הטיפול או גישות טיפוליות לא-פרמקולוגיות אחרות עשויות להועיל לתת-קבוצה של חולים, אך עלולות לסכן חולים אחרים בסיכון גבוה יותר להישנות המחלה ולפיכך יש צורך במחקרים נוספים.

אבל החשוב מכל הוא האווירה הציבורית שנוצרה ביחס לפסיכיאטריה בשנתיים האחרונות. מעט רקע: בעקבות שתי עתירות בג"צ והצעת חוק שהגשנו בנושא הזכות לבחור את מסגרת האשפוז הפסיכיאטרי בין השנים 2010 ל-2014 החלה התקשורת להתעסק בנושא הזנוח של תנאי אשפוז במחלקות הפסיכיאטריות הסגורות. המאבק שלנו לווה בסיקור תקשורתי נרחב ואוהד שכלל כתבות בעיתונות מודפסת ודיגיטלית וראיונות רדיו וטלוויזיה; נושא בריאות הנפש עלה לכותרות לאחר שנים שבהן נדחק לקרן זווית.

בעקבות המאבק משרד הבריאות בישראל פרסם נוהל אשפוז חדש שהוחל בנובמבר 2014. הנוהל הכיר בזכותו העקרונית של כל אדם הנזקק לאשפוז פסיכיאטרי לבחור את בית החולים שבו ברצונו להתאשפז, וזאת בתנאי שאחוזי התפוסה בבית החולים המבוקש אינם עולים על 95. בפועל הבחירה כמעט לא קיימת בגלל אחוזי התפוסה הגבוהים.

ב-28 בינואר 2015 חברנו לארגון בזכות והחל שיתוף פעולה פורה בעניין הפרת זכויות אדם באשפוז הפסיכיאטרי בכלל, כאשר נושא הקשירות נבחר להיות הנושא הראשון שבו נתמקד. בעת ההיא הובאה לידיעתנו כי ארגון בזכות החליט להתמקד באופן שיטתי בהפרת זכויות אדם במסגרת האשפוז הפסיכיאטרי. הקמפיין הראשון עסק בקשירות. יריית הפתיחה של הקמפיין הייתה "מתמודדי הנפש מפחדים למות קשורים למיטה" שפרסמתי ב"הארץ" ב-21 ביוני 2015. דו"ח בזכות על האינפלציה בקשירות התפרסם במרץ 2016. חודשיים לאחר מכן  אירע המקרה המפורסם של "נועה" שנקשרה ל-24 ימים ברציפות בתל השומר, וכל השטח התחיל לבעור, ומאז לא כבה. קרן נויבך ורן רזניק אינם מרפים מהנושא; לאחרונה הוקדשה כתבת שער ב"7 ימים" של ידיעות אחרונות לתנאי האשפוז הקשים באברבנאל; יהודה ברוך מנהל מוסד פסיכיאטרי לשעבר יועמד לדין על יחסיו עם מטופלת שלו, ובסוף השבוע פורסמה כתבה על אשפוז בני העדה האתיופית שלא כדין. אין רגע דל.

על רקע האווירה הציבורית הזאת, הממסד הפסיכיאטרי נלחץ עם הגב לפינה ונאלץ לנסות ולהוכיח שהשד אינו נורא כל כך. מבחינה זו ביקורו של רוברט וויטאקר נפל ממש מהשמיים. הביקור נסקר בעיתונות ואף הוקדשה לו כתבת מגזין אצל אושרת קוטלר. נעשה שם שימוש במודל סוטריה המבורך כדי להראות את חלון הראווה היפה של הפסיכיאטריה. הביקור הזה של וויטאקר העניק הזדמנות פז לממסד לנצל  את המומנטום ל"חזרה בתשובה", כדי להוריד את גובה הלהבות ולנסות לשקם מעט את התדמית הירודה. כסמוראי יפני מתוחכם ביצע פרופ' בלמקר תנועת ג'ו ג'וטסו: הלוחם מנסה לצאת מטווח התקפות היריב על ידי ניצול תנועת היריב לטובתו, ולבסוף אף חיבקו בחום כאילו היה אחיו האובד.

בכל מקרה, אנו מקווים כי דבריו של פרופ' בלמקר לא יישארו בגדר הצהרות ריקות, אלא יסמנו באמת את תחילתו של עידן חדש ושל גישה חדשה, כדי למנוע את התופעה ההרסנית של מינון היתר התרופתי. יש להבין שתרופות פסיכיאטריות אינן הפתרון האולטימטיבי למצוקה נפשית ויש להשתמש בהן, אם בכלל, בצמצום ובתבונה. בבואכם אל הרופא או הרופאה עמדו על זכויותיכם; התמקחו על תרופותיכם ועל המינונים שלהן כאילו הייתם בשוק, ותצאו נשכרים.

 

אודות דליה וירצברג-רופא

I am a linguistic and literary editor and an ex-patient activist for the rights of people with psychosocial disability in Israel. I studied at the Tel-Aviv University and received a BA in comparative literature, a master's degree in cultural research and graduated both with honors. Established together with Tzviel Rofe' a free online dating site for people with psychosocial disability. I write mainly on mental health issues. הצגת הרשומות של דליה וירצברג-רופא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: