קריסת טיעון הרצף הטיפולי (השאלון)

רצף

לפני 6 שנים התפרסמה כתבה חשובה בעניין היעדר זכות הבחירה במסגרת האשפוז הפסיכיאטרי. בין היתר נכתב שם:

"הטיעונים של משרד הבריאות בעד השארת המצב כפי שהוא, מתייחסים לחשיבות הרצף הטיפולי של המטופלים בבריאות הנפש, וכן לצורך לווסת את המטופלים בין בתי החולים השונים."

הטיעונים האלה היו דומיננטיים ביותר בתשובות המדינה לעתירה הראשונה מ-2010.

ב-2014 נעלמו טיעונים האלה. ד"ר גדי לובין בראיון איתי אמר שמדובר אך ורק בשיקולי תפוסה.

ראו בעצמכם שתי דקות שבהן הוא אומר זאת:

 

המשך ציטוט מהכתבה:

"בתגובה לכך אומרים המבקשים כי מלבד העובדה כי זו טענה שרלבנטית לכלל החולים, בכל מקרה הצוות הרפואי מתחלף פעמים רבות מאשפוז אחד למשנהו.

סקר שערכו העותרים בשיתוף עם עמותת אנוש העלה כי למעלה ממחצית מהמאושפזים לא טופלו על ידי אותו רופא בשני אשפוזים עוקבים, וכי 30 אחוז לא מעוניינים להתאשפז שוב באותו מרכז רפואי.

ואתם בטח שואלים את עצמכם איך זה שרק 30% מנפגעי הנפש מעדיפים שלא לשוב ולהתאשפז במוסד שהיו בו – הנה התשובה:

הסקר (האנונימי) כלל כ-200 נשאלים מסניפי מועדוני אנוש, אך לא נכללו בו האזורים של בתי החולים אברבנאל, כפר שאול, איתנים ומזרע. אנו סמוכים ובטוחים ששיתוף אנשים מאזורים אלה בסקר הנ"ל היה מניב תוצאה אחרת, גבוהה בהרבה.

אלה היו 3 השאלות שניסחנו עבור משוב אשפוז:

.1  שני האשפוזים הפסיכיאטריים האחרונים
–      שם בית החולים באשפוז האחרון _________ באיזו שנה _____
–      שם בית החולים באשפוז לפני האחרון _________ באיזו שנה _____

.2  בחירת בית החולים
אם הייתה לך זכות לבחור את בית החולים בו תתאשפז, בחר אחת משתי האפשרויות:

  • הייתי מעדיף לחזור לבית החולים האחרון בו אושפזתי
  • הייתי מעדיף להתאשפז בבית חולים אחר

.3  הרופא הפסיכיאטר באשפוזים
האם בשני האשפוזים האחרונים טופלת על ידי אותו פסיכיאטר?
 • כן
•  לא

מדוע הממסד הפסיכיאטרי מתנגד נמרצות לביטול השיוך האזורי באשפוז? למה הוגשו כבר שתי עתירות לבג"צ, הופלה הצעת חוק ובינתיים אין שינוי במצב? אז הנה התשובה העיקרית אחת ולתמיד:
הממסד לא רוצה להשתנות. המצב הקיים נוח לו. שינוי יטלטל את המערכת. אם יהיה אפשר לבחור בית חולים, תיווצר תחרות, והם ייאלצו לתת תנאים טובים יותר, הן פיזית והן אנושית. תהיה תקופת מעבר קשה שבה בתי החולים הטובים יותר באופן יחסי "יוצפו", והגרועים עלולים להתרוקן – כאב ראש לא קטן.  הם מרוויחים מהמצב הקיים. 85% מהתקציב השנתי של בתי החולים הולך על משכורות. בקושי נשאר כסף למזון עבור החולים (לפני 6 שנים התפרסמה כתבה  ונאמר בה שכל שבוע מחשבים מי יוצא לחופשה, מי משתחרר, כדי לחסוך בהוצאות המזון). אם ייאלצו להשתפר, העוגה התקציבית תצטרך להתחלק אחרת, כי אין יש מאין. הבעיה היא שבמשכורות לא יוכלו לקזז, העובדים מוגנים, כך שהשיפור הוא למעשה בלתי אפשרי, שכן המדינה מצדה לא תגדיל את התקציב. מלכוד 22.

ומי אוכל אותה בסוף? אלה שחווים מכה כפולה: מיד הגורל ומיד אדם.

אודות דליה וירצברג-רופא

I am a linguistic and literary editor and an ex-patient activist for the rights of people with psychosocial disability in Israel. I studied at the Tel-Aviv University and received a BA in comparative literature, a master's degree in cultural research and graduated both with honors. Established together with Tzviel Rofe' a free online dating site for people with psychosocial disability. I write mainly on mental health issues. הצגת הרשומות של דליה וירצברג-רופא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: