שברון הדוקטורט

הטיפוס על ההר של 11 באוקטובר 2011 הדוקטורט
את התמונה המצורפת העליתי לכאן כשנרשמתי ללימודים, בידיעה שהטיפוס לעבר המטרה יהיה ארוך ומאתגר, אבל לא צפיתי את הקשיים האמיתיים שבהם נתקלתי. וזה מה שקרה:
נרשמתי לדוקטורט. כתבתי תזה מקדימה בציון 95. הצעת המחקר שלי אושרה ע"י אחד משני הקוראים. מישהי שהייתי מסוכסכת איתה מהתואר השני (כמה שנים קודם) ישבה בוועדה היחידתית והביאה לפסילת ההצעה בגלל שהקורא השני לא אישר אותה. וזאת במקום לשלוח לקורא שלישי, כנהוג, שיפסוק בין שתי חוות הדעת הסותרות, ובמקום להזמין את המנחה שלי לשימוע כדי שיגן על העבודה כפי שהנוהל מחייב – ממש וידוא הריגה. שלא לדבר על כך שהיא עצמה בחרה את הקורא השני שעוין את המנחה שלי במקום לבחור כנהוג מהרשימה שהגיש המנחה (6 שמות!).
מה שהכי מתסכל: פרופסור ותיק ומכובד הדליף לי בזמן אמת על התנכלות הצוררת בוועדה היחידתית, והמליץ לי לדווח למנחה שלי. שתקתי כי הייתי שאננה. לא העליתי בדעתי תסריט שמישהו יפסול את הצעת המחקר שלי, אחרי שכל חיי הצטיינתי בכל לימודיי. גם חברים אמרו לי מראש: לא הגיוני שמישהו יפסול באופן גורף; תמיד נותנים צ'אנס לתקן, מה גם שהקורא הראשון כתב הערכה טובה ומבטיחה.
נלחמתי ולא ויתרתי. הגעתי עד הרקטור. בפגישה עם סגנו התברר שזו מערכת משומנת של גיבוי הדדי, והצדק לא ייעשה ולא ייראה. מאז אני שומעת מכל כיוון אפשרי סיפורי בלהות על המתרחש באקדמיות השונות.
בסוף נרשמתי לאוניברסיטה אחרת. בראיון האחרון הובטח לי מנחה מהסגל וננקב בשמו. לא הכרתי אותו, אבל ביררתי והבנתי שהוא ראוי. לאור זאת החלטתי להיפרד מהמנחה הקודם, שהיו לו מונחים רבים מדי בארץ ובעולם (איש מצוין שתש כוחו, לא אהוד במיוחד על רשויות האוניברסיטה ובדיוק פרש לגמלאות).
לאחר חודש וחצי יזמתי פגישה עם ראש התוכנית ועם המנחה שלי. במייל אל שניהם כתבתי בפירוש "המנחה שלי", ושניהם התעלמו מכך. בפגישה שאל אותי ראש התוכנית למה רציתי להיפגש. עניתי בפליאה: "רציתי להכיר אותך ואת המנחה שלי", ומיד הבטתי במנחה והוספתי: "אתה הרי המנחה שלי, לא?". הוא ענה: "לא".
מיד לאחר המפגש המטלטל הזה כתבתי למי שהבטיח ושאלתי מה קרה. הוא ענה: "X לא עובד אצלי ולא מקבל ממני הנחיות. אני די משוכנע שאמרתי לך שמציאת מנחה היא באחריותך"… ביטלתי את לימודיי וכרגע אני במאבק לקבל את כל שכר הלימוד בחזרה שכן היה צורך להודיע על ביטול עד 15 באוגוסט, והפגישה הנ"ל התקיימה בסוף אוגוסט.
אחר כך כמובן הבנתי שאין מצב שמישהו ממנה מישהו אחר להיות מנחה. שוב הייתי תמימה ושוב לא הקשבתי לפרופסור הוותיק והמכובד שאמר לי בזמן אמת שזו התנהלות מוזרה ביותר. עבדו עליי. פיתו אותי להירשם, ואח"כ שיקרו, התנערו מההבטחה תוך הצגתי כמי שהזתה את כל העניין.
רציתי לכתוב מחקר לדוקטורט וחשבתי שעניין עמוק בנושא לצד כישורים מוכחים יספיקו. טעיתי. הגעתי למסקנה שבגילי אין לי צורך אמיתי בתואר הזה. קיוויתי להשפיע באמצעותו על מדיניות בתחום בריאות הנפש, אבל אולי יש דרכים אחרות. מכל מקום, לאור הניסיון העגום ומהיכרותי עם עצמי הבנתי שיש לי יותר מה להפסיד. בריאותי הנפשית ואיכות חיי חשובות לי יותר. זהו.
הערה: אנא אל תשאלו מה מי ואיפה, כי לא אענה. 
נ"ב: לפני שהעליתי קראתי באוזני צביאל, ותגובתו: "אם היית כותבת מחקר נוקב, הוא היה מחוויר לעומת המחקר האמיתי שיש לכתוב: 'תככים והונאות באקדמיה'".

6 responses to “שברון הדוקטורט

  • ורד נבון

    מצטערת לשמוע, ומקווה שיש אוניברסיטה שלישית שבה תוכלי לכתוב את הדוקטורט, וגם להשפיע על תחום בריאות הנפש בדרך הזו. תמוה שהציבו מחסומים, יש לך השערה למה?

  • דליה וירצברג-רופא

    תודה, ורד יקרה. כמו שכתבתי לעיל לא מחפשת אוניברסיטה שלישית. הגועל עמוק, הכוחות אזלו, והרוח יצאה מהמפרשים. כפי שכתבתי, הגעתי למסקנה ברורה שיש לי יותר מה להפסיד מאשר להרוויח.
    לגבי ההשערה, הייתי בטוחה שהדבר עולה מהכתובים. במקרה הראשון זו נקמה אישית של מישהי שהסתכסכתי איתה כמה שנים קודם, ואיתרע מזלי ליפול לידיה. היא גייסה קורא עוין (עוין למנחה שלי ועוין לגישה שלי). למרבה הצער היא הייתה הבכירה (ראש חוג), המנוסה והדורסנית בצוות שהכריע. במקרה השני הם היו מאוד רוצים שאמשיך (עד היום) אבל לא אלמד אצל מי שמציג אותי כמי שהזתה את מה שהובטח לה ומשקר במצח נחושה.

    • ורד נבון

      כן, הדבר עולה מהכתובים. מה שחסר הוא: מה היה הנימוק הרשמי? הרי הם חייבים לנמק, ואם הגיע לרקטור גם הוא היה אמור לנמק את הפסילה. האם דרשת לקבל נימוק רשמי? אולי יש כאן עילה לתביעה משפטית?

  • דליה וירצברג-רופא

    הנימוק הרשמי הוא שכאשר קורא אחד מאשר וקורא אחד פוסל, זה המנדט של הוועדה היחידתית להחליט ולהכריע. הכל כשר. רק מסריח עד לב השמים בגלל כל מה שפירטתי. חוץ מזה, הייתה כאן הפרה של נוהג: לתת לקורא שלישי להכריע. וגם הפרה של תקנון: לפני פסילה להזמין את המנחה להגן על העבודה. כבר התחלתי הליך משפטי עד שהתברר לי לצערי שהמנחה שלי קיבל את דין הוועדה בשיחת טלפון, ולא יצא למאבק וגם לא התעקש על קורא נוסף. זו הייתה אכזבה מרה נוספת, כי היינו ביחסי עבודה מעולים והוא כתב לי מכתב המלצה מדהים. שאלתי חברה משותפת שלי ושלו למה פעל כך. היא ענתה: "תש כוחו". הוא בדיוק פרש לגמלאות אחרי אינספור מאבקים עם רשויות האוניברסיטה, וזה עוד נדבך במזל נאחס שלי.

    • ורד נבון

      מצטערת לשמוע, אכן נראה כמו מבוי סתום. לא מפתיע, מוסד מושחת עם נורמות ממש לא של צדק ושוויון. מעניין אם זו אותה אוניברסיטה שבה סירבו להעניק לי קביעות כצלמת קשרי חוץ, על אף שהייתי צלמת מעולה וזכיתי רק לשבחים מכל ראשי הפקולטות. הנימוק היה: ליקוי שמיעה (שעליו סיפרתי בעצמי, אחרת כלל לא היו שמים לב, כי אני הולכת עם מכשירי שמיעה). היום אני יודעת שיכולתי לתבוע ולנצח בגדול, ולפחות לקבל פיצוי על הפרת נהלי האוניברסיטה בגלל פגם פיזי שאינו קשור כלל להגדרת התפקיד. אז – שקעתי בדכדוך ועזבתי מושפלת. בהמשך הגעתי לתפקידים טובים יותר וגם פתחתי עסק עצמאי שפועל עד היום. אבל כשזה קורה זה מכאיב מאוד, ללא ספק.

  • ethy ab

    עצוב מאוד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: