לא מציון תצא תורה

האנגלים מנגישים את הטיפול הנפשי: זמין לכולם, חינם ומותאם אישית

אף כי יש ביקורות, והתוכנית עוד רחוקה משלמות, ייתכן שהמודל שרקחו בלונדון יכתיב רפורמות במקומות אחרים בעולם המערבי

13.08.2017

בנדיקט קארי, ניו יורק טיימס

באביב 2015 הפך אוליבר לאב בפעם השנייה. גם אם הימים שבאים אחרי הולדת ילד מלווים לעתים בפחדים, אצלו המצב היה קיצוני. מרוב חרדות הוא התקשה לצאת מהבית. "הייתי שבור", תיאר. עוד לפני הולדת הבן חווה קשיים. אחרי לילות שבהם בילה עם חברים, היה מתעורר למחרת בתחושה כי עשה משהו נורא. "ידעתי שלא עשיתי כל רע, אבל חשבתי: 'עדיף שאוודא שלא הכיתי מישהו או משהו כזה'", סיפר.
אך בשונה מרבים אחרים בעולם המערבי שחוו וחווים קשיים מסוג זה, לאוליבר, מעצב גרפי בן 32 המתגורר מחוץ ללונדון, היתה כתובת.
זה קרוב לעשר שנים נערך באנגליה ניסוי כלל־ארצי מיוחד במינו — אולי המאמץ השאפתני ביותר בעולם לטפל בדיכאון, חרדה ומחלות נפש נפוצות אחרות. במסגרתו כל אדם המעוניין בכך — בכפרים נידחים, בפרברים תעשייתיים, בקהילות מהגרים מבודדות ובשכונות עירוניות — מקבל טיפול נפשי בחינם וללא הגבלת זמן. אם לא יתרחשו הפתעות מיוחדות, בסופו של דבר תקום מערכת לטיפול ראשוני במחלות נפש לא רק באנגליה אלא גם בכל רחבי הממלכה המאוחדת.
יוזמה זו קורמת עור וגידים בימים בהם הטיפול במחלות נפש והרפורמות הדרושות בו תופסים מקום נרחב בשיח במדינות העולם המערבי. כיום, קיימים הבדלים גדולים בין מערכות הטיפול השונות במדינות אלה, אולם לכולן דבר מה במשותף — ובמנוגד למודל האנגלי — הן אינן מעניקות נגישות לטיפולים ללא הגבלת זמן.
לא רק הזמן אינו מוגבל באנגליה, גם כמות המטופלים. זו הגיעה באחרונה לכמיליון בשנה, כאשר בקרב הקהילה המבוגרת חל שינוי מהותי: מספרם של אלה שקיבלו באחרונה טיפול נפשי כלשהו זינק מאחד לארבעה לאחד לשלושה — וגם שיעור זה צפוי עוד לגדול. אולם השינוי אינו ייחודי רק לקבוצת גיל זו. "כעת אפשר אפילו לשמוע צעירים שאומרים: 'אולי אלך לקבל טיפול בגלל בעיה כזו או אחרת'", אמר ד"ר טים קנדל, המנהל הקליני לבריאות הנפש בשירות הבריאות הלאומי. "מעולם, אף פעם, אנשים לא דיברו כך בפומבי".
את התוכנית הגו ב–2005, כעבור שלוש שנים, בימי ממשלת הלייבור של גורדון בראון הוחלט להוציא אותה לדרך ולהקציב לה כ–40 מיליון דולר. תחילה הוקמו 35 מרפאות שכיסו חמישית משטחה של אנגליה, וכאלף עובדים סוציאליים, בוגרים של חוגי פסיכולוגיה, מטפלים ועוד קיבלו הדרכה מתאימה. התוכנית המשיכה להתרחב גם כשהתחלפו ממשלות וכיום תקציבה השנתי מוערך בכ–500 מיליון דולר — וזה לא הסוף. בשנים הקרובות הוא כנראה יוכפל.
כמויות הנתונים האדירות שנאספו במשך התוכנית הוכיחו עד כמה חשובות היענות מהירה אחרי קריאתו הראשונה של מישהו, ומערכת מיון ראשוני בדומה לחדר מיון בבית חולים בקבלת החלטה נכונה לגבי המשך הטיפול. הנתונים יסייעו לחוקרים ולמעצבי מדיניות ברחבי העולם לקבוע איזה רפורמות עשויות להצליח ואיזה לא. "הם לא רק משפרים את הנגישות לטיפול, אלא גם נושאים באחריות לטיפול", אמרה קארן כהן, מנכ"לית האגודה הפסיכולוגית הקנדית, שתומכת בכינון שיטה דומה בקנדה. "זה מה שהופך את המאמץ הזה לכל כך חדשני ויוצא מהכלל".
אנדרו פרינסלו, מעצב גראפי בן 43 המתגורר באחד מפרברי לונדון, סבל לפני כשנתיים מחרדות דומות לאלה של אוליבר. "היו לי מחשבות נוראות על מה שאני עלול לעשות", אמר. "בכל הכנות, לא רציתי לדבר עם אף אחד משום שחששתי שיכלאו אותי במחלקה סגורה". פרינסלו לא הצליח להרים טלפון, אבל כן השכיל לשלוח הודעת דוא"ל ל–Healthy Minds. דקות ספורות אחר כך כבר צלצל הטלפון שלו, נציג של התוכנית היה הקו.
לא היתה זו רק שיחה בה אמרו לו כי קיבלו את פנייתו וקבעו עמו לוח זמנים לתחילת הטיפול. למעשה זו ההתחלה עצמה. במשך כשעה שוחחו עמו במטרה לקבוע את מצבו, לאבחן באיזו מידה הוא עלול להיות בסכנה, אם הוא נואש ולמה. בשיחה מוקדמת זו עם המטופל החדש מחליטים חברי הצוות גם אם שיחת טלפון מספיקה או אם יש צורך לקדם את אותו אדם לטיפול אינדיווידואלי או קבוצתי.
במרכז של Healthy Minds בהיי וויקומב, השוכנת ממזרח ללונדון, יודעים לספר על קריאה מסוג זה שהתקבלה בו. באחד הימים התקשר לשם צעיר בשם פטריק ואמר כי הוא חושב על התאבדות. "המצב בעבודה ובבית לא טוב", התוודה בקול חרישי. "אני לא יודע מה הבעיה… זה… אני לא כל כך פיקח. אני לא יודע".
רושל ג'וזף, המטפלת המקומית, הסבירה כי "אפשר היה לשמוע מהקול שלו שמעולם לא דיבר עם מישהו על כך. ייתכן שזו הפעם הראשונה שהוא אומר דברים כאלה בקול רם, וצריך להמליץ עליו לטיפול אינטנסיבי". הגישה הטיפולית המתמשכת הזאת דומה למיון ראשוני שנעשה בדרך כלל ברוב המרפאות, אך בנוסף לכך הוא מתבצע בהתאם לתקן ומפוקח בקפדנות רבה יותר. כתוצאה מכך נשמרים הטיפולים פנים־אל־פנים שהם גם אינטנסיביים יותר, לבעיות חמורות יותר — שיטה שאמורה לצמצם עלויות.
אוליבר אולי לא דיבר על אובדנות, אך מצבו בהחלט נחשב חמור במיוחד. כמה שבועות לאחר פנייתו הראשונית כבר ישב פנים־אל־פנים עם מטפל. או אז הוא למד שיש לו הפרעה טורדנית־כפייתית(OCD). לאנשים שסובלים מהפרעה זו יש פחד אדיר, למשל מחיידקים או במקרה של אוליבר מהתנהגות לא נאותה. הפחדים מסלימים בניסיון לטפל בהם, למשל, ברחיצת ידיים שוב ושוב או בבדיקה תמידית שלא עשו כל רע.
הטיפול הסטנדרטי ל־OCD הוא טיפול התנהגותי קוגניטיבי, המתבצע בדרך כלל בפגישות שבועיות של שעה במשך שלושה עד שישה חודשים. בפגישות לומדים המטופלים טכניקות לניטרול מחשבות והרגלים אוטומטיים המזינים את החרדה או הדיכאון שלהם. באחד התרגילים שהוטלו עליו, למשל, כתב אוליבר את מה שחשב שעלול לקרות אחרי לילה של בילויים, ולאחר מכן היה עליו לכתוב בדיו בצבע שונה את מה שבאמת קרה. לדבריו, טיפול זה הקל עליו מיד במידה מסוימת.
אתגר אחר שהוטל על אוליבר היה לבצע שוב ושוב את פעולותיו הקודמות שהפחידו אותו, כמו נהיגה וריצה באזור מיוער נידח. "זה היה קשה, אבל עשיתי את זה", אמר. "הטיפול עזר. יצאתי מהתיבה שבה חייתי".
טיפולים אחרים דורשים לעשות ניסיונות פשוטים יחסית, בחיים האמיתיים, כדי שהמטופלים יבחנו בזמן אמת אם מה שחששו ממנו אכן התרחש. ג'מה זוקס, בת 41, קיבלה במשך 14 שבועות טיפול מקוון בהתנהגות קוגניטיבית. היא סבלה מחרדה חברתית גדולה עד כדי כך שלא יכלה לעלות על אוטובוס, משום שחשבה שנוסעים אחרים מביטים בה. אחד הניסויים ההתנהגותיים שעשתה היה לנהל שיחה מדומה בטלפון הסלולרי שלה, בקול רם, כשהיא בחנות מכולת. היה עליה לומר דברים כמו "הרגע התקשר אלי דיוויד קמרון והוא רוצה לשוחח איתך". היא עשתה זאת.
"במאמצים גדולים הכנתי את עצמי לעשות את זה, אבל כשעשיתי את זה סוף סוף, אף אחד לא הניד עפעף, שום דבר לא קרה", אמרה אחר כך. "הרגשתי שאני מגוחכת, בגלל שפחדתי מזה כל כך".
שירותי התוכנית עוקבים מקרוב אחרי מצבם של מטופלים בעזרת שני שאלונים סטנדרטיים, שכל מטופל צריך למלא בכל שבוע של טיפולים — אחד על דיכאון והשני על חרדה. הממצאים נרשמים במאגר נתונים ממשלתי בעילום שם.
הנתונים שנאגרים אמנם אינם מהווים חלק מניסוי "מבוקר" — משום שאין קבוצת ביקורת של אנשים שאינם מקבלים טיפול או שמקבלים טיפול דמה — אך הם עדיין מראים ששיעור ההחלמה של אלה שקיבלו לפחות שתי פגישות טיפול במגמת עלייה: מ–45% לפני שנים אחדות ל–50% כיום. עם זאת, לא ידוע כמה זמן נמשך השיפור במצב המטופלים. בין הפיתוחים שעדיין צפויים לתוכנית גם הקמת מאגר שיכיל נתונים מתקופות ארוכות יותר.
לצד התשבוחות הרבות להן זוכה התוכנית, לא חסרות ביקורות המופנות כלפיה וכלפי מגבלותיה. אחת מהמרכזיות שבהן נוגעת לכך שכיום התוכנית מעניקה בדרך כלל רק סוג אחד של טיפולים — טיפול התנהגותי קוגניטיבי. זאת בעוד שהנחיות שירות הבריאות הלאומי של בריטניה כוללות טיפולים נוספים, כולל טיפול בין־אישי, שמתמקד בשיפור יחסיו של המטופל, וצורה של אנליזה לא ממושכת ששורשיה ברעיונות פרוידיאניים.
ביקורת אחרת גורסת כי התוכנית כבר שינתה את את האינטראקציה עם רופאי המשפחה — ולא בהכרח לטובה. השירותים נעשו כה פופולאריים, שרוב המטופלים קובעים כעת פגישות בעצמם ועוקפים את רופאי המשפחה שלהם. כתוצאה מכך, אמרה ד"ר רייצ'ל ג'נקינס מקינגס קולג' לונדון, רופאי המשפחה "יודעים כעת על בריאות הנפש פחות ממה שידעו לפני 20 שנה".
ויש גם ביקורות על תפקוד המרכזים עצמם. אחת מהן נוגעת לכך שמרכזי התוכנית לא עומדים בעומס, התורים הולכים ומתארכים והתלונות על זמני המתנה ארוכים רק מתרבות. "איננו יכולים להדריך מטפלים במהירות מספקת, והמטפלים דרך הטלפון מתחלפים במהירות רבה", אומר ד"ר ג'ון פים, פסיכולוג המנהל את אחד המרכזים. "אנחנו חייבים למצוא דרך להחזיק אותם בעבודה זמן רב יותר".
לדברי פים, הגדלת מספר הפגישות עם המטופלים והארכת משכן מגדילות את אחוזי ההחלמה. אולם כיום, כאשר אנשים ממתינים בממוצע 31 יום לקבלת טיפול, נראה כי ייקח עוד זמן עד שניתן יהיה ליישם זאת.
נקודת אור אולי נותן האינטרנט, עם כניסתן של תוכניות מקוונות לתרפיה, שהן עדיין חדשות יחסית. אלה יכולות להיות גם מענה עבור צעירים הנרתעים ממפגש פנים אל פנים. "האפשרויות האלה חיוניות בשבילנו", אמרה ג'ודית צ'פמן, המנהלת מרפאה, "והשגנו באמצעותן שיעורי החלמה טובים".

https://www.haaretz.co.il/news/world/europe/.premium-1.4344823

 


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: