20 בפברואר 2015
התכתבות עם גב' יעל גרמן
יעל גרמן, שרת הבריאות לשעבר, כתבה לי השבוע בפייסבוק:
"שלום דליה, ההחלטה לפתוח את אזורי האישפוז הינה פריצת דרך וחבל שאינך יכולה להודות בכך".
זה היה בתגובה לדבריי:
"ראיתי שאתם מתנאים בהישג של מתן זכות בחירה במוסד האשפוז. סלחי לי על השפה הבוטה, אבל זו "עבודה בעיניים". הזכות הזאת נותרת תיאורטית ועל הנייר בלבד, משום שאחוזי התפוסה בפועל עולים על 95% שקבעתם כסף המאפשר בחירה".
על תגובתה עניתי:
"ננקטה כאן תחבולה גאונית כדי ליצור מראית עין של פריצת דרך, מבלי שהדבר ישנה משהו מעשי לטובת מתמודדי הנפש בשטח".
הרי רק אנחנו (צביאל ואני) יודעים עד כמה היינו רוצים להרגיש ששני בג"צים והצעת חוק השיגו את המטרה, שהצלחנו להזיז משהו… אבל קשה לעשות שקר בנפשנו.
ראו אתם את אחוזי התפוסה נכון להיום, ושפטו בעצמכם. האם נפתחו אזורי האשפוז או שמא הנוהל הדרקוני משמר בפועל את הסדר האזוריות?
העיקר שכללו בנוהל את המשפט היפה: "ככלל מטופל הזקוק לאשפוז יוכל לבחור את ביה"ח בו ירצה להתאשפז". אלה מילים יפות, מוליכות שולל וריקות מכל תוכן!
װ20 בפברואר, 2015 at 16:45
מלחמת דון קישוט. אני כבר לא יודעת ממי להיזהר יותר – מהמנוולים בגלוי או מאלו שמעמידים פנים שהם לא.
װ20 בפברואר, 2015 at 16:49
תודה, ורד. את חריפה! לא הייתי מעזה לכתוב זאת. וזה לא אומר שאת לא צודקת. 🙂
װ20 בפברואר, 2015 at 17:10
מניסיון אישי 😦
װ20 בפברואר, 2015 at 17:15
מעניין… בהזדמנות מקווה לשמוע על כך יותר.