מאחורי דלתות המוסד הסגור ("הארץ" 18/1/15)

10479726_414415902055993_7554787596437320196_n
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2542169
 במערכת בריאות הנפש בישראל פושה הרקב, והוא פורץ מדי פעם, בכל פעם במוסד אחר. הריטואל מזכיר "כיסאות מוזיקליים" בגרסת סרט אימה. התקשורת — כלב השמירה הדרוך של החברה — אינה מתעצלת או מתרשלת. שוב ושוב היא עטה על הפרשייה התורנית ומדווחת לציבור, המזדעזע לשעה קלה. אחר כך עולם כמנהגו נוהג, כאילו לא היו הדברים מעולם — עד השערורייה הבאה.
 יש הטוענים, כי אנו מתעלמים מכך "שיש גם אור רב במוסדות הפסיכיאטריים". תשובתנו: כאשר בודקים את המוסריות של מערכת, השאלה המתבקשת איננה כמה אור יש בה, אלא עד כמה רב בה החושך.
 משרד הבריאות נמצא, מאז הקמתו, בניגוד אינטרסים ביחס לבתי החולים הפסיכיאטריים: הוא המיניסטריון, הוא הרגולטור, הוא המבטח (לפחות עד שהרפורמה בבריאות הנפש תיושם), הוא ספק השירותים, הוא המעביד, הוא המתמחר והוא המפקח. אם זה לא היה עצוב, היינו צוחקים. גם משרד הרווחה מפקח בעצמו על המוסדות שהוא מנהל, וגם בין כותלי מוסדותיו מוחזקים אנשים חסרי ישע, הסובלים מאוטיזם ומפיגור שכלי ברמות שונות, וגם קשישים במוסדות הגריאטריים.
 שמו הטוב של משרד הבריאות תלוי לא מעט בהסתרת החריגות מהחוק והעבירות עליו, הנעשות בבתי החולים הפסיכיאטריים: כל חשיפה היא בומרנג. אין פלא, ש"שלוותה" ו"גהה" נחשבים לבתי חולים טובים יחסית. אין מדובר פה בשם טוב בלבד. שני בתי חולים אלה שייכים לקופת חולים הכללית, ושם רע עשוי לגרום לעזיבת הקופה לטובת המתחרות.
 לפני שמחפשים דרכים לתקן את הממסד, סביר שנשאל את עצמנו: האם קיים חוק, השומר על זכויותינו כאשר אנו שרויים, למשל, בחשכת המחלקות המנוהלות על ידי משרד הבריאות ומשרד הרווחה? יש התולים את האשמה בכך שחסרים חוקים חיוניים. אלא שהחוקים קיימים ואינם מותירים מקום לספק; עקב אכילס הוא העדר פיקוח. בולט חוסר בפיקוח בעל שיניים, שגם ינשוך וגם ירתיע לאורך זמן. פיקוח מסוג זה הוא קריטי לצורך שמירת זכויותיהם האלמנטריות של אנשים עם מוגבלויות.
 האם מישהו יודע מה מתרחש במחלקה סגורה כלשהי במדינת ישראל בשתיים לפנות בוקר? ובכן, אל נא תשלו את עצמכם: איש אינו יודע מה מתרחש שם גם בצהרי היום. קשירה, למשל, היא הליך המוגבל בחוק לארבע שעות, ולאחר מכן יש לאשרה מחדש בהוראת רופא. הקשירות נועדו לטפל, אך משמשות גם כאמצעי ענישה — וכל זאת בניגוד לחוק. אולם לא פחות חמור: לפי עמותת "בזכות", במסגרות אשפוז מסוימות טופסי הקשירה חתומים מראש בידי רופא למשך פרקי זמן ארוכים מאוד, ונעשה בהם שימוש לפי שיקול הדעת של הצוות המטפל בכל זמן נתון.
כאשר אדם שהיה מאושפז מגיש תלונה במשטרה על עבירה שנעשתה כלפיו, והמטפלים מצדיקים את המעשה או מתנערים ממנו — התיק ייסגר בשלב ראשוני זה, שכן קל להתעלם מעדות המתלוננים גם כשהם צודקים. כל זאת בשל המצב הנפשי הקשה שבו היו שרויים.
 מהיבטים רבים ומשמעותיים, המאושפזים מפסיקים להיות אזרחים בעלי זכויות מיד בחצותם את מפתן דלת המוסד. הציבור ברובו אדיש לגורלם, והמשטרה — שתפקידה להגן גם עליהם — אינה עורכת חקירות מעמיקות, וסוגרת לרוב את תיקי התלונות בשל חוסר ראיות.
על חברי הכנסת לחוקק חוק, שיכפה פיקוח חיצוני על המוסדות האלה של משרד הבריאות ושל משרד הרווחה. הפיקוח יופעל, למשל, על ידי נציבות השוויון לאנשים עם מוגבלויות, הכפופה למשרד המשפטים. יש להפסיק את המצב האבסורדי, שבו על פי החוק כל משרד ממשלתי מפקח על מוסדותיו שלו. מן הראוי, שגם המשטרה תערוך חקירה מעמיקה יותר בתלונות של מתמודדי הנפש. השגת מטרות אלה תביא למהפך בשמירה על הזכויות של האנשים חסרי הישע ביותר בחברה הישראלית.
 
 
 
 
 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: