תחום בריאות הנפש נחשב לתחום המוזנח ביותר בענף הבריאות בישראל, ועל כך יש להוסיף כי החולים במחלות אלה והמוסדות המיועדים לטפל בהם סובלים מדימוי שלילי […] דימוי זה פוגע לא רק בנטייה של אנשים לפנות לקבלת טיפול נפשי וביכולת ההתמודדות של חולי נפש עם מחלתם – פגיעה שעלולה להחמיר את מצבם – אלא גם בנכונות הציבור לקיים מאבק ציבורי על זכותם של חולי הנפש לשירותי בריאות טובים יותר.
נושא זה עולה על סדר היום בתדירות נמוכה מאוד, ונראה כי אנו נחשפים לבעיותיו הסבוכות של תחום זה רק כאשר תנאי האשפוז הם בלתי נסבלים.
דווקא בתחום שבו החולים מתקשים לזעוק את זעקתם, וסביבתם עלולה להירתע מהדימוי השלילי של הנושא, נדרשת המדינה לפעול ביתר שאת להצבתו של נושא זה במקום גבוה יותר בסדר היום ולהבטיח כי רמת השירות הולמת ומספקת.
(מתוך מסמך "אשפוז בריאות הנפש בישראל" מטעם מרכז המידע והמחקר של הכנסת, עמ' 16; סעיף 7.1 תחת הכותרת: "היעדר של מאבק ציבורי בתחום זה"; כתיבה: שלי לוי, רכזת מחקר בכירה; 8/2/2010)
עולם כמנהגו נוהג 