האשפוז הפסיכיאטרי – הסדר כובל?

stock-photo-contract-law-16667959

סטודנט לתואר שני במשפטים הוכיח בעבודה סמינריונית כי הסדר האזוריות באשפוז הפסיכיאטרי הנו "הסדר כובל" לפי חוק ההגבלים העסקיים. פנינו לפרופ' דייוויד גילה, הממונה על הרשות להגבלים עסקיים, והוא הטיל על הצוות המשפטי במשרדו לברר את העניין. מעין משל קפקאי
בירור הנושא ארך קרוב לשלושה חודשים, ובמהלכו טרחו ברשות להגבלים עסקיים להיפגש עם ראשי מערכת הבריאות כדי לברר את עמדתם. עמדה חתרנית יותר הייתה מפרשת את המפגש הזה כך: כדי לטכס עצה כיצד ניתן למצוא מוצא מהסבך.

 כמה משפטי רקע:

זכויות החולה בבחירת בתי-החולים נחלקות היום ל-3 רמות: חולים אונקולוגיים יכולים לבחור כל בית-חולים בארץ, חולים אחרים יכולים לבחור בין בתי-חולים שנמצאים בהסדר עם הקופות, ואילו חולים במחלות פסיכיאטריות מוגבלים לבית-חולים יחיד, ולעתים למחלקה מסוימת בבית החולים, לפי כתובת מגורים (הארץ מחולקת ל-23 אזורי אשפוז), ונשללת מהם לחלוטין זכות הבחירה.

הסדר מפלה זה פוגע קשות בשוויון, באוטונומיה ובכבוד האדם של בעל המוגבלות הנפשית, ובזכותו לבחירה חופשית, והופך את בתי החולים למונופולים שאינם צריכים להתחרות ביניהם על השירות ואיכות הטיפול, ומכאן גם התנאים הקשים ביותר השוררים בהם.

הגשנו שני בג"צים בדרישה לתת לחולים את זכות הבחירה במוסד הפסיכיאטרי. הבג"צ הראשון נדחה (באופן מחפיר לטעמנו). עם זאת, הפסיקה הורתה למשרד הבריאות להעלות נוהל שיתחשב בדרישתנו, ומשלא נכתב נוהל כזה, הוגש במאי 2012 בג"צ נוסף שטרם נדון.

משיחה שקיימנו היום עם ראש הצוות המשפטי ברשות להגבלים עסקיים עלה כי "המדינה כרגולטור נתנה הנחיה למדינה כספק שירותים, ולכן לא ניתן לקבוע שיש כאן חלוקה של השוק ביוזמת ספק השירותים". כלומר, מאחר שלא הנהלות בתי החולים החליטו על כך, אלא מדובר בהוראת המדינה, אין הדבר מפר את חוק ההגבלים העסקים, ולכן ידי הרשות כבולות (אם כי עדיין הותירו לנו פתח קטן של תקווה שייעשה מעשה כלשהו). 
זהו אולי מוצא מושלם מבחינה משפטית ביחס לחוק ההגבלים, אך פסול מעשית ומוסרית. על כך נאמר: כשר אבל מסריח.
אנו טענו בפני ראש הצוות המשפטי כי ההנחיה הנ"ל מטעם המדינה אינה חוקית בעליל. יסודה בהסכם מנצ'ל דורון מ-1978 (ר' עמ' 38 במסמך שבלינק), שהנהיג את הנוהל הקיים ואת החלוקה ל-23 אזורי אשפוז. נוהל זה לא אושר ע"י הממשלה, לא בחקיקת משנה ואף לא בחוזר מנכ"לובוטל רשמית ביום 20.2.92 ע"י מנכ"ל משרד הבריאות דאז, פרופ' מרדכי שני, אך רוח הרפאים שלו מנציחה את היעדר הבחירה המפלה מאז ועד היום. לפי הצהרת משרד הבריאות עצמו: כך יתנהלו הדברים גם לאחר יישום הרפורמה בבריאות הנפש.
אגב, חמור בעינינו שנשיאת בית המשפט העליון לשעבר, השופטת בדימוס דורית בייניש, לא נזפה ולא גערה במשרד הבריאות על התנהלותו הבלתי חוקית מ-1978 ועד היום, ואף התעלמה מכך לחלוטין בנוסח פסיקתה באוקטובר 2010 (133/10).
יתרה מזאת, על פי סעיף 35(א) לחוק טיפול בחולי נפש: "לא תישלל זכות מזכויותיו של חולה ולא תוגבל בדרך כלשהי אלא על פי חוק". וחוק – אין! נהפוך הוא, ההתנהלות הקיימת סותרת בכל מהותה ורוחה את חוק-יסוד כבוד האדם וחירותו. 
ראש הצוות המשפטי ענתה שאין זה מעניינם לבדוק את חוקיות ההנחיה; עצם העניין שהמדינה היא שקבעה אותה מוציאה את העניין מתחומו של חוק ההגבלים העסקיים.
שאלנו אותה איך היא מסבירה את העובדה שבכל תחום ותחום בחיינו השמים נפתחים – ממש מקדשים את נושא התחרות, ורק כאן מנציחים את הקיפאון של המונופול. היא ענתה כי לדעתה האישית "כל העסק" לא כלכלי. האוצר לא מזרים כספים. כל המערכת פועלת בתת-תקצוב. מה שנכון.
הרי זה מה שמהלך אימים על מערכת בריאות הנפש: בחירה תרוקן את בתי החולים הקשים ותציף את אלה הפחות גרועים. ייאלצו להזרים כספים – שאין לגרסתם – לשיפור השירותים הקיימים. אפוקליפסה. ולמה לטלטל את הספינה הרעועה והקורסת? הרי נוח אלף מונים שלעכברים אין לאן לברוח.
צביאל אומר בעניין זה: "סביר שאדם יפחד מההפרעה הנפשית שממנה הוא סובל מדי פעם. כלל לא סביר שבנוסף על כך חולה יהיה מלא אימה גם בבואו להתאשפז, מפני שבאשפוזים הקודמים סבל מתנאים פיזיים ירודים ומיחס בוטה או אף מאכזריות מצד הצוות". היעדר בחירה במוסד בנסיבות הקיימות הוא בלתי אנושי לפי כל קנה מידה – מעשה סדום.
לסיכום, שאלנו אותה מה היה קורה אם בתי החולים לא היו בבעלות המדינה, אלא שייכים לחברה פרטית בע"מ. היא ענתה ביושר שחברה כזאת הייתה מוכרזת כמונופול והיו ננקטים נגדה הצעדים המתבקשים.
המסקנה: כדי לפשוע כדאי להיות מדינה ולא אדם/גוף פרטי (אלא אם כן אתה טייקון, וגם זה לא תמיד, כפי שהוכח לאחרונה למרבה השמחה).
המסקנה המצערת הזאת אופפת אותנו מכל עבר (ע"ע "שומרי הסף" ו"חמש מצלמות שבורות").
ועוד משהו: כדי לפשוע כדאי להיות מדינה שבה חלק ניכר מרשויות השלטון הן רשויות-בובה המשרתות את צורכי הממשלה.


6 responses to “האשפוז הפסיכיאטרי – הסדר כובל?

  • מרים בר ניר

    האם לשרת הבריאות הנוכחית יש מענה לטענה חשובה זו
    מרים

  • דליה וירצברג-רופא

    תודה, מרים, על השאלה. הפנינו את הדברים גם לשרת הבריאות. ממתינים לתשובתה.

    אגב, במאמר מוסגר: העבודה הסמינריונית המובאת לעיל, שהוכיחה כי הסדר האזוריות הוא הסכם כובל, קיבלה את הציון 90.

  • קרני

    האם יש מקום לתביעה אזרחית/ייצוגית על פי מה שכתבת כאן "יתרה מזאת, על פי סעיף 35(א) לחוק טיפול בחולי נפש: "לא תישלל זכות מזכויותיו של חולה ולא תוגבל בדרך כלשהי אלא על פי חוק". וחוק – אין! נהפוך הוא, ההתנהלות הקיימת סותרת בכל מהותה ורוחה את חוק-יסוד כבוד האדם וחירותו."

  • מיכל פרי

    דליה יקרה. פעם ראשונה שאני שומעת עליכם. הנושא מוכר לי מקרוב… כמה טוב לדעת שמישהו באמת מתעסק עם זה !! אעקוב . תודה .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: