ליאת תימור ואני במוסף סגנון מעריב

1/9/12

ליאת היקרה

 timorliat@gmail.com

 

אל: דליה וירצברג-רופא, 54, עורכת ספרי עיון, נשואה ללא ילדים (לבעלה צביאל ארבעה מנישואים ראשונים)

 מאת: ליאת תימור 

היי דליה יקירתי,

 עבר זמן רב מאז עבדנו יחד, ושמחתי להיתקל בך במקרה בקולנוע. להתעדכן בקורותייך: חלית החלמת, נישאת. והנה עכשיו מחוזקת יותר את אפילו מוצאת כוחות לעזור לאחרים. תתחדשי על האתר החדש שלך "נפש אל נפש"  מקום מפגש וירטואלי ושידוכים למתמודדי נפש.  זה אגב שם חדש? כזה פוליטיקלי קורקט? ספרי קצת עלייך ועל הבייבי החדש. יש לנו המון שנים להשלים.

שלך,

ליאת

אל: ליאת תימור

מאת: דליה וירצברג-רופא 

היי ליאת,

כן, מאז שעבדנו יחד חלפו קרוב ל-15 שנה. האמת היא שדי הופתעתי שקיבלת אותי לעבודה. בדיוק פיטרו אותי מ"ידיעות אחרונות" בשל מצב נפשי מעורער למדי (מה שנקרא בז'רגון הרפואי מאניה), וחשבתי שאין סיכוי שמישהו ייקח אותי. עבדתי איתך ב"סגנון" קצת פחות מחצי שנה, עד שהמאניה התחלפה בהדרגה בדיכאון, ואז יום אחד פשוט נעלמתי. אחר כך השארת לי הודעה במשיבון. אני זוכרת את ההודעה הזאת מאוד לטובה.  לא חזרתי אלייך, אלא הצטנפתי כקיפוד עד יעבור זעם, וזה לקח די הרבה זמן.

צביאל נכנס לחיי בתקופה ההיא, כשכבר הייתי במסלול התרסקות. אני קוראת לו "הסוס הטרויאני שלי". הוא היה רחוק מלהיות הטיפוס שלי (מה שמעיד רק לטובתו), ורק מצבי הנפשי המיוחד אפשר לו לעקוף את הביצורים שלי ולחדור ללבי. היה לי יותר מזל משכל. זה רק מוכיח שלא כל מה שנראה רע הוא רע באמת. יש גם בונוסים. מאז שאנחנו יחד אני שומרת על יציבות נפשית כמעט מפליאה… לכן הפכתי למיסיונרית של זוגיות. צביאל נוהג לומר: כשהזוגיות טובה, היא נותנת לך כנפיים; כשהיא גרועה, היא מונחת על צווארך כאבן ריחיים. אני שמחה לציין שקיבלתי כנפיים, וגם הוא לא מתלונן.

השם מתמודדי נפש הוא המצאה שלנו; באמת מאוד פוליטיקלי קורקט. הביטוי חולי נפש  כל כך טעון שהמציאו אינספור אלטרנטיבות כדי להימלט ממנו: "נפגעי נפש", "פגועי נפש", "בעלי מוגבלות פסיכיאטרית", "מתמודדים עם מחלה פסיכיאטרית", "נושאי תיוג פסיכיאטרי", וכו'. צביאל, שחלה בזמן שירותו הצבאי, אוהב להציג את עצמו בהרצאות שלו כ"חולה נפש". הוא אומר שהניגוד בין הביטוי חולה נפש,  שהפך בעצם לקללה שימושית, לבין מה שהוא מצליח לשדר לקהל השומעים זה בדיוק האפקט שהוא רוצה להשיג. לגרום לאנשים להבין שאין להם מושג, שהחברה במובנים רבים תקועה בימי הביניים בגישה שלה כלפי חולי נפש. שרוב החולים סובלים מהמחלה רק פרק זמן קצר מחייהם ובשאר הזמן הם אנשים ככל האנשים. נכון, יש גם כאלה ש"רואים עליהם", אבל הם מיעוט שאיתרע מזלו ללקות במחלה באופן קשה. אני מכירה מקרים שבהם מסתירים מחלת נפש אפילו מבני המשפחה המורחבת, ואי אפשר לנחש. זה הכי נורא בעיניי. ההסתרה והבושה – פשוט מפרנסים את הסטיגמה במקום למגר אותה.

הבייבי שלי, אתר ההיכרויות החדש "נפש אל נפש", ממש בחיתולים עדיין, אבל אני צופה לו גדולות. מאמינה  שייתן מענה לצורך של מתמודדי הנפש במציאת בן זוג דומה להם. לעיתים קרובות קשה לנו למצוא זוגיות, גם בגלל הסטיגמות, וגם כי לא כל אחד מוכן לקשור את גורלו בזה של מתמודד. רבים מאיתנו חווים קושי גם בשל המבנה הנפשי הרגיש וגם בשל האווירה החברתית, אבל לכולנו מגיע לאהוב ולהיות נאהבים. עבור מתמודדי נפש זוגיות היא צורך דוחק לדעתי. צביאל ואני תמיד צוחקים בינינו שכל אחד מאיתנו בפני עצמו זה צרה לא קטנה, אבל ביחד אנחנו מעצמה.

שלך,

דליה

זו כתובת האתר:  www.nefesh.co

וגם אפשר לחפש "נפש אל נפש" בגוגל

אל: דליה וירצברג-רופא

מאת: ליאת תימור

היי דליה,

עברו הרבה שנים ואני בעיקר זוכרת את ההיעלמות. גם את ההתלבטות שלי אם להמשיך להציק לך או להניח לנפשך. אין לי מושג אם נהגתי נכון כשהלכתי על אופציה ב'. לא פשוט למעביד עובד משוגע קצת על הראש (בחייאת, אני הכי לא פוליטיקלי קורקט והנקודה הובנה נכון?) ולא פשוט בן זוג כזה אבל נדמה לי שהכי קשה להתמודד עם בן או בת שסובלים מכאבי נפש. לעיתים קרובות אתה חסר אונים מול אדם קרוב שהכימיה בראש עושה בו שפטים. אני מניחה שבני זוג עם רקע דומה יודעים להבין לעומק זה את זו, להיות רגישים ולא שיפוטיים. מאידך, מה קורה עם שניהם יחד שוקעים לתהום? מי המבוגר האחראי בבית? כלומר, מי תומך בכם? הרי זאת משימה איומה להפיל על ילדים, לא?

אל: ליאת תימור

מאת: דליה וירצברג-רופא

ליאת, במקרה שלי אין לי על מי להפיל, כי אין לי ילדים משלי. גם צביאל לא נופל  על ילדיו, ההיפך, הוא  אבא תומך ואהוב מאוד. אם שני בני הזוג נופלים יחד, זה באמת עלול להיות בעייתי מאוד, אבל בזוגות כאלה קיים בדרך כלל "אפקט הנדנדה". כשאחד נחלש, השני מתגייס ומתחזק כדי לחלץ את בן הזוג. כאמור רוב הזמן אנחנו יציבים, ובפעמים שבהן התערערנו קצת, עשינו את זה בתורנות. ב-2007 הייתי קרובה למשבר. חוויתי במקביל שלושה אירועים קשים: בת של חברה קרובה נפטרה מלוקמיה, חטפתי אבעבועות רוח, ועברתי מעין לינץ' וירטואלי על ידי כמה מעורכי ויקיפדיה (הם לא הבינו איך באה מישהי וכותבת ערכים על אבא שלה (בני וירצברג, מחבר הספר "מגיא ההריגה לשער הגיא"), על אחיה (המוזיקאי אילן וירצברג) ועל בעלה. מישהו שם אמר: "מי היא חושבת שהיא – לוקרציה בורג'ה?" נכנסתי למצב של היפומאניה (דרגה מתונה של מאניה). צביאל הציב בפניי אולטימטום: "את חייבת לחזור לקחת תרופות". עשיתי אז הפסקה של שנה בתרופות, כך שגם לא הייתי מוגנת מבחינה ביו-כימית. חזרתי לקחת זיפרקסה במינון נמוך, ומאז לא הפסקתי.

אל: דליה וירצברג-רופא

מאת: ליאת תימור

הכימיה של היום לא שינתה מקצה לקצה את כל הסיפור של מחלות הנפש? די זה כבר לא "קן הקוקייה" עם מכות חשמל. כמה טבליות ומסדרים את כל הקצרים בראש, לא?

אל: ליאת תימור

מאת: דליה וירצברג-רופא

 אין ספק שהתרופות החדשות בפסיכיאטריה תרמו להחזרת חולים רבים לחיים בקהילה. עם זאת, יש לא מעט חולים שהתרופות אינן מתאימות להם, מסיבות שונות, והם מנסים תרופה אחר תרופה. זה מצב קשה. לתרופות יש גם בדרך כלל תופעות לוואי למיניהן. צביאל אומר שהתרופות הן כמו קסדה: היא כבדה, לא נוחה, חמה ומזיעים בה, אבל היא מגנה על הראש מפני התרסקות. לפעמים הבחירה היא לא בין רע לטוב, אלא בין רע לרע פחות. אגב, "קן הקוקייה" עשה שירות נורא לנזעי החשמל (זה המונח המדויק). כיום עושים זאת בהרדמה, בהסכמה בכתב של  החולה, ויש מקרים שזה הטיפול היחיד שעוזר. צביאל עבר שלוש סדרות של נזעי חשמל, 10 בכל פעם, ומאז – הוא טוען – הפך לבחור מחשמל… הוא גם מספר בהרצאותיו איך הוא וחבריו נהגו לשיר למטופלים החדשים את השיר של רותי נבון, "חשמל זורם בכפות ידיך", כדי להרגיע אותם בתור לטיפול הזה.

אל: דליה וירצברג-רופא

מאת: ליאת תימור

יקירה,

אני כל כך מודה לך על השיחה הזאת. הרי ההיכרות שלי איתך נותנת לי מקור התייחסות לכל הנושא עליו דיברנו. אני חושבת עלייך כאישה היפה והמוכשרת ולא הקוקו התורנית. אין לי ספק שאת ובעלך פרזנטורים פוטגניים לתחום חשוך. אשמח לעזור ולהפיץ את בשורת אתר האהבה החדש שלך שהוא השקעה שלך ללא תמורה (למה בעצם? טוב, זה כבר לפעם אחרת). חיבוק גדול לך ולבחור המחשמל שלך.

ליאת


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: