להיפטר מהאימה

7/6/12

 

 

סביר שאדם יפחד מההפרעה הנפשית שממנה הוא סובל מדי פעם. כלל לא סביר שחולה יהיה מלא אימה בבואו להתאשפז, מפני שבאשפוזים הקודמים סבל מתנאים פיזיים ירודים ומיחס בוטה או אף מאכזריות מצד הצוות

 צביאל רופא

אשתי דליה וירצברג-רופא ואני פועלים שנים לא מעטות למען זכויות האדם בתחום בריאות הנפש בישראל. בעשרים השנה האחרונות יזמו ארגוני הצרכנים כמה הפגנות, אלא שלרוב השתתפו בהן לא יותר מ-300 בני אדם ועד כה, שום הפגנה לא הביאה לשינוי מהותי.

נעשו גם ניסיונות לשנות דברים באמצעות יצירת לובי בכנסת. הניסיון המוצלח ביותר היה של "קואליציית הארגונים בתחום בריאות הנפש", שקידמה את הרפורמה שתעביר את שירותי בריאות הנפש לקופות החולים, ואכן, באחרונה התבשרנו שהרפורמה יוצאת לדרך. זהו הישג מבורך אך אין די בו, וקשה לנו לראות את עצמנו, גברים ונשים המתמודדים עם הפרעות נפשיות, ממשיכים להיאבק בזירה זו, מפני שהפעלת לובי בכנסת כרוכה בהשקעה כספית גדולה, שאינה בהישג יד במקומותינו. אנו מנסים לעניין את התקשורת בסוגיה במטרה לשנות את דעת הקהל, וכפועל יוצא גם את המצב הקשה השורר בתחום. כמה מאתנו אף נחשפו והביאו את סיפוריהם האישיים – דבר לא קל – אך חשיפה זו היא טיפה בים.

במסגרת עבודתי כמנחה קבוצות בעמותת "אנוש", אני מנחה קבוצת תמיכה בבת ים. במהלך השנים חברי הקבוצה תיארו חוויות קשות מאשפוזים בבתי חולים פסיכיאטריים, בקול רועד ובעיניים מלאות פחד. כמה מהם הגישו תלונות במשטרה, אך קשה למי שהיו מאושפזים בבית חולים פסיכיאטרי להתמודד מול הממסד הרפואי, במיוחד ביודעם כי אם יזדקקו שוב לאשפוז יגיעו לאותו בית חולים.

ראינו כי תלונות כאלה הצליחו במקרה הטוב לפתור בעיות פרטיות, לא להביא לשינוי עקרוני. בינואר 2010 עתרנו, דליה ואני, לבג"ץ בדרישה לשחרר את מתמודדי הנפש מהשיוך הכפוי, הכובל אותם לבית חולים אחד מסוים לפי כתובת המגורים. ביקשנו שתינתן להם האפשרות לבחור באיזה מוסד יתאשפזו בעת הצורך, כפי שהדבר מתאפשר בתחומים אחרים בשירותי הבריאות. תנאי האשפוז הקשים במוסדות הפסיכיאטריים הם תוצאה ישירה של העדר בחירה והעדר תחרות. כל מוסד הוא מונופול באזורו.

באוקטובר 2010 נדחתה עתירתנו בנימוק ש"לאחר שמיעת טענות הצדדים בכתב ובעל-פה בדיון בפנינו, מתבקשת המסקנה כי הסוגיה שמעלה העתירה אינה בשלה לעת הזו למתן צו על תנאי כמבוקש". גם אחרי הרפורמה, כך הובהר, "שיקולי המוסדות המטפלים ייוותרו על כנם" והמונופול האזורי לא יבוטל.

לצערנו, המצב המעוות לא בא על תיקונו.

בסוף מאי הגשנו עתירה נוספת, יחד עם עמותת לשמ"ה (לשילוב מתמודדים והעצמה בבריאות הנפש). נראה לנו סביר בהחלט שאדם יפחד פחד רב מההפרעה הנפשית שממנה הוא סובל מדי פעם. אך כלל לא סביר שחולה יהיה מלא אימה בבואו להתאשפז, מפני שבאשפוזים הקודמים סבל מתנאים פיסיים ירודים ומיחס בוטה או אף מאכזריות מצד הצוות. יש לקוות שהפעם השופטים יבינו את מצוקותינו.

המאמר היום ב"הארץ"


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: