הילדה שנשארה לבדה

 4/8/11

אני רוצה לכתוב על הספרים שציפו כמרצפות את בית ילדותי. עליהם פסעתי בבטחה, והם היוו את עיר המקלט מכל הצרות. אתחיל למנות: "החמישייה הסודית" ו"השביעייה הסודית" ו"חמישיית הבלשים והכלב" מאת אניד בלייטון וחסמב"ה של מוסינזון ו"היידי בת ההרים" ו"יומנה של אנה פרנק" וכל ספרי "האסופית" ו"הסרבנית" וגם "אי הילדים" ו"ילדי רב החובל גרנט" ו"קופיקו" ו"צ'יפופו" ו"פוליאנה" ואגדות שונות: "אבא מספר", "אמא מספרת", וסבתא מספרת" מאת יצחק אבנון.

"סיפורי המיתולוגיה היוונית" ו"המיתולוגיה של עמי הצפון" ו"ילדי המים" מאת צ'רלס קינגסלי ו"תקוות גדולות" של צ'רלס דיקנס ו"הרפתקאות תום סוייר" ו"הקלברי פין" מאת מרק טוויין וכל הספרים של ז'ול ורן וכל הספרים של הרוזנת דה סגיר ו"הרוזן ממונטה כריסטו", "הלורד פונטרלוי הקטן" ו"אי המטמון" מאת רוברט לואיס סטיבנסון שתרגם ישראל פישמן ויצא בהוצאת יהושע צ'צ'יק בע"מ (ג'ון הוא דז'ון). והספרים של אריך קסטנר: "אמיל והבלשים", "פצפונת ואנטון", "35 במאי" ו"אורה הכפולה". "מחניים" של פרנץ מולנר (כמה בכיתי על גורלו של הילד נמצ'ק שקדח מחום ומת, ולכלב קראו הקטור על שם הגיבור המיתולוגי). אי אפשר לשכוח גם את "אייבנהו" של וולטר סקוט.

ו"הספורטאים הצעירים" (אלון, רפי, פועה ורננה) של אבנר כרמלי הוא שרגא גפני הוא און שריג. ו"דנידין הרואה ואינו נראה" ו"נשים קטנות" מאת לואיזה מיי אלקוט, כולל ספרי ההמשך, ו"עולם הילד" (ארבעה כרכים אפרפרים אוצרי כל טוב בעריכת יצחק אבנון) ו"אנציקלופדיית רימון" שכללה עיבודים יפים מאוד ל"גוליבר בארץ הגמדים", "רובינזון קרוזו", "פינוקיו", "פיטר פן", "עלילות הברון מינכהאוזן", "טיל אוילשפינגל", "מסעות סינבד המלח", "מסעות מרקו פולו" ו"עליזה בארץ הפלאות". ו"מקס ומוריץ" באיורים נהדרים, "הלב" מאת אדמונד דה אמיציס, אגדות יפן, אגדות הודו.

סיפורי אישים: תומס אלווה אדיסון – ממציא נורת החשמל, ממציא הטלפון – בל, מגלה הקוטב הצפוני – רוברט פירי, ובגילוי הקוטב הדרומי – המירוץ בין רואלד אמונדסן לרוברט סקוט, שבו זכה הראשון ושב לביתו בשלום בעוד סקוט המובס נפח את נשמתו בערבות הקרח. כל ספרי מתנות הבר מצווה של אחי אילן (איזה קטע! פעם הביאו ספר כמתנה לחגיגה הזאת), למשל "סופרים עבריים בני זמננו" מאת אדיר כהן, "תולדות האנושות", "מאה אישים", "אלף אישים" וסדרה שלמה: "על כל שאלה תשובה" מאת יצחק לבנון.

אבי ז"ל – הגיבור הטרגי – מת היום לפני 43 שנה. אמי האהובה ז"ל נפטרה לפני כשלושה חודשים. פעם אחת, חודשים אחדים אחרי שאבי מת, שמעה אמי שאני מייללת בבכי תמרורים ואצה לחדרי. היא גילתה שעלילותיה של "הילדה שנשארה לבדה" אמללו אותי עד דכא. חששתי להישאר לבד בעולם. עכשיו התקרבתי מעט למצב הזה (שייבדלו לחיים ארוכים צביאל וילדיו ואחי ובנו), והעולם עדיין לא התמוטט עליי. חברותיי הקרובות והיקרות הן משפחתי הנבחרת והמורחבת.

אשמח אם תזכירו לי ספרי ילדים נוספים מהימים ההם.

רשומה זאת התפרסמה גם באתר דףדף בעריכת הסופרת נירה הראל.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: