מה אנחנו לוקחים מאהובינו המתים

"הנפטר עזב את עולמנו, אבל במונחים של יֵשְנוּת – הנשארים עדיין יכולים להיות איתו. ברמת דיון אחת מאשר היידגר מחדש את האיכות היומיומית הקיומית, את היותה בבחינת השתתפות מתמדת, את ה"היות עם" של כל היֵשים.

ברמה אחרת של הדיון הוא  מציע את אותה אמת פסיכולוגית מקובלת אך עמוקה: המתים יכולים לעתים להיות קרובים לנו יותר מן החיים, להיות אתנו באופן פעיל יותר מהם, לקחת חלק רב יותר מהם בישותנו.

חקר מחשבתו של מת, העיון באמנותו, הגשמת מטרותיו, ההיזכרות האינטנסיבית "בהימצאותו" הם דוגמאות ל"דאגה" אופיינית ל-Dasein. הן מראות איך מותו של פרט הוא לעתים קרובות רק שינוי לקראת תחייה בצרכיו ובזיכרונותיו של אדם אחר".

מתוך "משנתו של מרטין היידגר" מאת ג'ורג' שטיינר; עורך המהדורה העברית – פרופ' עדי אופיר, הוצאת שוקן, 1988, עמ' 98


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: