לא טבע כי אם תרבות

890-1

במאמרו על צמצום ופרישׂה של מערכת סימנים* מתייחס יורי לוטמן למיפוי נפש הילד לפי פרויד, וטוען כי מכלול המוטיבים המיניים במבנה הנפשי של הילד אינו ראשוני וכזה החודר למעמקי הפסיכו-פיזיולוגיה של הילד, אלא הוא תוצאה של תרגום טקסטים מורכבים – שאותם מקבל הילד מעולם המבוגרים – לשפת הרעיונות הפשוטה יחסית האופיינית לילדוּת.

לוטמן מתייחס לשפת המבוגרים ולעולמם כאל מערכת סימנים גדולה ומורכבת, בעלת אלפבית עשיר, הכוללת מודלים רבים מתחומים שונים. שפת הילד ועולמו, לעומת זאת, מיוצגים במערכת סימנים קטנה ופשוטה, בעלת  אלפבית דל. בהתחלה היא כוללת שלושה סימנים בלבד: 'אני', אֵם ואב.

מה שנתפס אצל פרויד כדחפים פנימיים תוך-נפשיים מוסבר על ידי לוטמן כקידוד מחדש של מערכת סימנים גדולה למערכת סימנים קטנה. הילד מפענח את הסימנים ומפנים אותם תוך כדי תהליך של צמצום החומר הסמנטי המתקבל מהחוץ ופריסתו מחדש במערכת הסימנים שלו. כך מתעצבת ומתפתחת הפסיכולוגיה שלו. האנליטיקאי, לפי לוטמן, מתרגם את הטקסט של הילד ל'פסיכואנליטית' – על פי מטא-מודלים שלו – ומתעלם מהעובדות הסמיוטיות הנ"ל.

לא תמיד מתאפשר תרגום אדקווטי של מערכת הסימנים הגדולה של המבוגר לזו הקטנה של הילד. כך מצטברים בתודעת הילד טקסטים לא מתורגמים או לא מוגדרים. מערכת סימנים כוללת אלמנטים וכללים. הכללים מאפשרים לעשות סלקציה בתוך האלמנטים וליצור על דרך הקומבינציה מבעים חדשים. למשל, כלל הבושה והפחד מובא כדוגמה נוספת המערערת את תפיסתו של פרויד באשר לנוירוזה הילדית. הילד, לפי לוטמן, חושף את גופו לא כתוצאה מדחפים פנימיים 'מגוּנים' אלא מתוך ניסיון לשחק עם נורמות התרבות הנכפות עליו כחלק מתהליך הפנמתן וקבלתן.

בעזרת האגדה "כיפה אדומה" הוא מדגים כיצד דמות הנבל מתלבשת על דמותו של האב לא בשל פרה-דיספוזיציה רגשית עוינת כלפי האב אלא בשל דלותה של מערכת הסימנית הפרטית; בדומה לבמאי הנאלץ ללהק שחקן מסוים לדמות במחזה. רק בעקבות הזיהוי הזה, ואחרים הדומים לו, נוצרת ההתנגדות הפסיכולוגית; מה שממחיש את טענתו של לוטמן –  Not Nature But Culture.

לוטמן מותח הקְבלה בין התהליכים שתוארו לעיל לבין התפתחות מואצת בחיי תרבות לאומית בשלב מסוים. האצת קצב ההתפתחות של תרבות מסוימת מתרחש בעקבות קידודן מחדש של מערכות גדולות לכדי מערכות קטנות. למשל, קבלת הנצרות על ידי הנסיך הרוסי ולדימיר במאה העשירית לספירה ותקופת שלטונו של פטר הגדול שבמהלכה הפכה רוסיה למעצמה אירופית ונחשפה להשפעות תרבותיות.

כאשר התרבויות שונות בדרגת התפתחותן – אלפבית עשיר מול דל – חלה הצטברות טקסטים לא מתורגמים (כגון הטקסטים הצרפתיים בתרבות הרוסית במחצית השנייה של המאה ה-18). במצב זה יש תזוזה ערה בין הפריפריה למרכזה של המערכת התרבותית. הסדר של האלמנטים משתנה; נוצרות היררכיות ויחסים הדדיים חדשים המקנים לאלמנטים השונים משמעות אחרת מזו שהייתה להם קודם לכן. תרבויות מסתגרות משתנות על כן בקצב איטי יותר.

תחומים שונים בתוך אותה מערכת תרבותית מקיימים יחסים פנימיים ומשפיעים זה על זה; לעתים מתוך מגמה של התקרבות בין מערכות הסימנים שלהם, ולעתים מתוך חידוד ההבדלים והדגשתם.

* "On Reduction and Unfolding of Sign System"

** הצילום: עבודה מתוך הסדרה "דיוקנאות בדויים" מאת קית קוטינגהם


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: