הספר ראה אור!

beni
30/9/08
 ספרו של אבי ז"ל – מגיא ההריגה לשער הגיא – ראה אור בשעה טובה.

הושלם מפעל-חיים.

טרם ניתן להשיג את הספר, כי עיכבתי את ההפצה.

בתקופת החגים שוטף אותנו מבול של ספרים, ולכן העיתוי הנוכחי אינו מתאים.

הנה חוות הדעת המודפסות על גב העטיפה:

"מגיא ההריגה לשער הגיא הוא לדעתי הספר החשוב ביותר מסוגו שפורסם בישראל. היה זה ספר הזיכרונות הראשון שנכתב בידי ניצול, ושכמחצית ממנו עוסקת במפגש עם הארץ ועם אנשיה. וירצברג כתב סיפור עזֿ-מבע על תהליך ההפיכה לארץֿ-ישראלי. הסיפור עטה נופך מצמרר לאחר שוירצברג שלח יד בנפשו זמן קצר לאחר פרסום הספר". 

פרופ' חנה יבלונקה

 

"קראתי את הספר בנשימה עצורה. זהו ספר מיוחד במינו שהקדים את זמנו, וכולל עדויות אותנטיות חשובות מאוד. לסיפורו של וירצברג יש ייחוד חשוב מאין כמותו במגוון העדויות והסיפורים על השואה. מבחינה אקדמית ספרו של וירצברג הוא נדבך בסיסי בהבנת חוויותיהם של ילדים בתקופת השואה, וקליטת הניצולים בישראל בשנים המעצבות של המדינה".

ד"ר אביהו רונן

והנה כמה ציטטות נבחרות מפוסטים קודמים שכתבתי בנושא:


5/1/08

בספרה "מכתב לילד אשר לא נולד" כותבת אוריאנה פאלאצ'י (1975): "לחיות פירושו לעמול קשה, ילדי, להתאמץ ללא הרף. החיים רצופים מלחמה אכזרית, מלחמה המתחדשת מדי יום ביומו. רגעי האושר המעטים אשר להם זוכה האדם חבויים בתוך סוגריים, והמחיר שעליו לשלם בעבורם הוא אכזרי ביותר". החוכמה היא להכיר באמת שבדבריה של פאלאצ'י בלי לאבד מהאופטימיות ומהאמונה שהטוב הוא בהישג יד למרות הכול. 

שנים רבות אני מנסה להוציא מחדש את ספרו האוטוביוגרפי של אבי ז"ל – "מגיא ההריגה לשער הגיא". ההיסטוריונית חנה יבלונקה סבורה שזהו ספר הזיכרונות החשוב ביותר שנכתב בארץ בנושא זה.

הטראומה שהנחיל לי אבי במותו הטרגי כשהייתי כבת עשר מקשה עליי מאוד לגלות גישה מעשית לצורך מימוש הפרויקט. אני מתעקשת לא לממן את הספר בעצמי, וזהו המכשול העיקרי. שילמתי מחיר כבד, והספר חשוב דיו כדי שיימצא גורם שיממן את הפקתו.

הנה סיפורו של אבי ז"ל: בני וירצברג, וזה סיפור סופו: אחריתו של אבי.

"יד ושם" דחו את פנייתי בשעתו בגלל קדימות לכתבי יד שטרם ראו אור. כל הקרנות שפניתי אליהן השיבו את פניי ריקם. הוצאות ספרים מבקשות מזומנים,  אלפי שקלים טבין ותקילין. כעת אני אוזרת כוח לקראת המערכה הבאה במחזה הזה.


 26/4/08

לפני חודשיים חתמתי על חוזה עם הוצאת כרמל להוצאתו מחדש של ספרו של אבי, ובו פתח דבר ואחרית דבר שהוספתי. ישולבו גם תמונות שלא היו בעותק המקורי שיצא ב-67' בהוצאת מסדה. מאז שנות השמונים נלמד ספרו במוסדות להשכלה גבוהה. שני חוקרים עסקו בו במיוחד: פרופ' חנה יבלונקה וד"ר אביהו רונן.

בימים אלה יצא לאור אלבום "אנחנו פה" בהוצאת "יד ושם" לרגל 60 שנות המדינה על הניצולים ביום שאחרי ועל תרומתם לבניין המדינה. אבי ז"ל הוא אחד מארבעה ניצולים שסיפורם האישי מפורט לצד הסיפור הכללי.


  2/5/08

אתמול נכחתי בעצרת הממלכתית לזכר השואה בקיבוץ לוחמי הגטאות. חייל צעיר שדמה להפליא לאבי ז"ל גילם את דמותו בכישרון רב. ברקע התנגן שירו של אחי אילן "כולנו זקוקים לחסד".

"נולדתי בהמבורג", אמרה הדמות, "הייתי השליח האישי של ד"ר מנגלה…" בסוף "יצא" השחקן מהדמות ואמר: "זה היה סיפורו של בני וירצברג שנקטע… בהיותו בן 40 שם קץ לחייו… השיר שאנו שומעים ברקע הולחן ע"י בנו אילן וירצברג, ובקהל יושבת איתנו בתו דליה".

לפתע התמקדה המצלמה עליי, ופניי מילאו את המסך הענק. ניסיתי להעטות על פניי ארשת שלווה, אבל עדיין הייתי המומה מאפקט הירייה. ציוד ההגברה וקהל האלפים שיוו לרגע מעמד מיתולוגי; הייתה זו הירייה של זקיף האס-אס בסבי גבריאל-גוסטב בצעדת המוות, אבל עבורי הייתה זו הירייה שנשמעה בביתנו לפני 40 שנה. רגע קשה.

מהשורה הראשונה פנו לעברי אנשים רטובי עיניים ולחצו את ידי בחום.

אבא, אמרתי לו בלבי, סוף כל סוף עשינו זאת.


13/7/08

"ברמה אחרת של הדיון הוא  מציע את אותה אמת פסיכולוגית מקובלת אך עמוקה: המתים יכולים לעתים להיות קרובים לנו יותר מן החיים, להיות אתנו באופן פעיל יותר מהם, לקחת חלק רב יותר מהם בישותנו. 

חקר מחשבתו של מת, העיון באמנותו, הגשמת מטרותיו, ההיזכרות האינטנסיבית 'בהימצאותו' הם דוגמאות ל'דאגה' אופיינית ל-Dasein. הן מראות איך מותו של פרט הוא לעתים קרובות רק שינוי לקראת תחייה בצרכיו ובזיכרונותיו של אדם אחר".  [ג'ורג' שטיינר] 


  4/8/08

הסיור עם תלמידי ה-MA והמעמד ליד האנדרטה לזכרו של אבי בפתח בית הקברות ריגשו אותי מאוד והזכירו לי את החוויה שחוויתי בעצרת בלוחמי הגטאות. אבי האומלל, הכושל והדחוי (אבל גם הרָגיש, האמיץ וההרואי) – שלקה בדיכאון כבד לאחר שספרו נבלע בגל אלבומי הניצחון בעקבות מלחמת ששת הימים, וששלח יד בנפשו כשהוא מובס, מאוכזב ומסויט – מוצא את דרכו חזרה למרכז השיח על הישראליוּת, שהייתה עבורו משאת נפש.

היום 4 באוגוסט 2008. ב-4 באוגוסט 1968, עשרה באב תשכ"ח – היום לפני 40 שנה – הלך אבי בני וירצברג לעולמו. רשומה זו נכתבה  לזכרו. זכרו לא יסוף ממני.


להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: