My mistress' eyes are nothing like the sun;
Coral is far more red than her lips' red:
If snow be white, why then her breasts are dun;
If hairs be wires, black wires grow on her head.
I have seen roses damask'd, red and white,
But no such roses see I in her cheeks;
And in some perfumes is there more delight
Than in the breath that from my mistress reeks.
I love to hear her speak, yet well I know
That music hath a far more pleasing sound.
I grant I never saw a goddess go:
My mistress, when she walks, treads on the ground.
And yet, by heaven, I think my love as rare
As any she belied with false compare.

עיני אהובתי אינן כשמש כלל ועיקר;

אלמוג אדום יותר מאודם שפתיה;

אם שלג צחור מדוע לשדיה גוון אפרפר;

אם שיער חוטי תיל, כאלה – שחורות – מחלפותיה;

ראיתי ורדים כעין משי, אדומים ולבנים,

אך לא ראיתי כאלה בלחייה;

ולכמה בשמים ניחוחות מהנים

יותר מזה הנודף מנשימותיה.

ערב לאוזניי צליל קולה, אך היטב לי נהיר,

אין הוא כנגינת מוסיקה נעימה.

מעולם לא ראיתי אלה מהלכת – לי בהיר;

כשאהובתי צועדת היא דורכת על אדמה.

ולמרות כל זאת בי נשבעתי אהובתי מוערכת

ככל אישה שסולפה דמותה בהשוואה מופרכת.

(תרגום: דליה וירצברג-רופא)